פליטים בישראל
מצב הפליטים בישראל
רוב הפליטים ומבקשי המקלט המדיני בישראל, שמספרם נאמד בכ-27,000, מגיעים מאריתריאה ומסודן, וקבוצות אחרות מגיעות מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ומחוף השנהב. מדינת ישראל טרם תיקנה חוקים בנוגע לבקשת מקלט מדיני, למרות היותה חתומה על האמנה בדבר מעמדם של פליטים, 1951 (להלן: אמנת הפליטים, 1951), ותהליך הבקשה למקלט מדיני מאופיין בקווי מדיניות ובהליכים לא ברורים.
משנת 2007 הפך מעצר של מבקשי מקלט לנוהל ברירת המחדל בישראל. מייד כשמתמלאים בתי הכלא עד למלוא יכולת הקליטה, משוחררים מבקשי המקלט המדיני אל מרכזי ערים בישראל, ולא ניתן להם כל סיוע נוסף. פליטים ומבקשי מקלט מדיני מתקשים לקבל שירותים בסיסיים כמו למשל: שירותי בריאות, דיור, חינוך והכשרה מקצועית, והם מוצאים תעסוקה מוגבלת או אינם מוצאים תעסוקה כלל. מאות מקרב אלה שהגיעו זה מקרוב ובהם נשים בהיריון, ילדים וקטינים ללא ליווי, נותרו חסרי בית.
תקופת ההמתנה להחלטה על קבלת מקלט מדיני אורכת חודשים ולפעמים שנים, ומותירה את מבקשי המקלט המדיני במצב ממושך של אי-וודאות משפטית. כתוצאה מחוסר הוודאות בנוגע למעמדם, סובלים הפליטים ומבקשי המקלט המדיני מנטל פסיכולוגי עצום.
למרות האיסור המוחלט על גירוש או החזרת אדם למדינת נתינותו, או לכל מקום בו צפויה סכנה לחייו או לחירותו (non refoulement), ישראל החזירה למצרים ללא עיכוב למעלה מ-270 ממבקשי המקלט המדיני. כפי שנמסר, גרשה מצרים חלק מפליטים אלה בחזרה לסודן ולאריתריאה, וכלאה אחרים.
